סיפור על העתיד בו חיים בכדור הארץ אנשים עניים והעשירים חיים באלסיום. כוכב הסרט מאט דיימון. העשירים שולטים בעניים בדרכים טכנולוגיות. ממולץ לחובבי מדע בדיוני. בהחלט משנה תודעה.
ניל בלומקאמפ עקב אחר מחוז 9 הנערץ שלו עם עוד אפרטהייד מדע בדיוני, שעיצובו הדיסטופי הוא בהתחלה מבהיל ומבריק, אך מתגלגל להיות מרהיב לירות בו רעיונות אינם רלוונטיים. מאה שנים מעכשיו, לוס אנג'לס היא מגאסום הרוס המאוכלס על ידי תת-חלקי לטיני ברובו, שממוקמים על ידי אוטומטים אכזריים היישר מרובוקופ וטוטאל זוכר. אנשים עוסקים במפעלים גרעיניים בכדי לספק את הצרכים עבור קסטה פטרישית שחיים בעולם פלנטה מלאכותי מפואר בשם אליסיום: קהילה מגודרת בחלל לעשירים מאוד.
ג'ודי פוסטר הוא דלקורט, מפקד ביטחון המולדת המוטל לשמור על הכבושים: מהגרים לא חוקיים מכדור הארץ מופיעים בחללית הסלעית שלהם. יש לה מבטא מרומם של ברית, אך עוברת באומץ לצרפתית בגלל התייחסות לאהוביה המלמולים לבעלה ולילדיה. על כדור הארץ, מאט דיימון מגלם את מקס, הבחור הרגיל העוני, שהבטיח פעם אחת את אהובתו לילדותו פריי (טיפוס מעט אליס בראגה) שהוא ייקח אותה לארץ אליסיום המובטחת. באמצעות הצעד הנואש בפשע אלים, הוא עלול עדיין להשלים עם ההבטחה הזו.
שום דבר בסרט לא תואם את הקסם של הנחת היסוד שלו ו -10 דקות הפתיחה שלו: הסטטוס קוו הבלתי מפריע הוא מהפנט. אולם ברגע שהנרטיב שוחק בהילוך, עם זאת, איכותו הייחודית של הסרט אבודה. רציתי ללמוד הרבה יותר על החיים היומיומיים הרגילים במושבה האליטיסטית הזו של Westworld / Stepford מתגנבת: המבנה שלה בצורת גלגל הקובריקיאנית הבטיח סצינות של מוזרות מושחתת. אבל באופן מתסכל, יש מעט או כלום באליסיום עצמו, והדגש הוא יותר על הקרב המבעית של מקס עם קרוגר (שרלטו קופלי), פעיל מרושע שהועסק על ידי דלקורט. הפרצוף האכזרי והמאצ'ואיסטי שלהם יכול היה להגיע כמעט מכל סרט. אליסיום שואב את השראתו במלוא השראתו מלוס אנג'לס עכשווית מפוארת, שנחשפת בסתר על ידי משרת המנקים, הגננים והמטפלות שלה. הניצוץ הסאטירי הזה אבד בין החומרה והפיצוצים